החלטה בתיק ע"פ 2233/13

1.            לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) מתאריך 20.03.2013 ב-ת"פ 18580-03-11, בגדרו נדחתה בקשת המערער לעכב את המשך ריצוי העונש של שש שנות המאסר שהושת עליו, אשר המערער החל בריצויו בתאריך 01.01.2012.

רוב פרטיה של הפרשה הסבוכה, מושא ההליך שבפני, פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד, ולכן אסתפק פה בהצגתם בקצירת האומר, ככל שהם רלבנטיים להליך שבפני.

2.            על פי הנטען בכתב האישום שהוגש כנגד המערער, הוא פעל החל מתחילת העשור הקודם להשגת טובות הנאה לעצמו ולמקורביו, תוך ניצול מעמדו הבכיר ברשות המיסים, ונגישותו למידע שם. כתב האישום גולל חמש פרשיות שונות, אשר כללו, בין היתר, אישומים של קבלת שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע, העלמת מס ושיבוש הליכי משפט.

בתאריך 05.09.2011 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המערער, ובסופה הוא זוכה מהאישום השני, הרביעי והחמישי, וכן מחלק מפרטי האישום הראשון והשלישי, אך הורשע בעבירות הבאות: ארבע עבירות של קבלת שוחד (לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין), עבירה של העלמת מס במרמה (לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]), ועבירה של שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין).

בתאריך 14.09.2011 נגזר דינו של המערער, ובסופו הושתו עליו העונשים הבאים: 6 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים (כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, או עבירות לפי סימנים א' ו-ה' לפרק ט' של חוק העונשין), וקנס כספי בסך 750,000 ש"ח.

3.            על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד הגיש המערער ערעור בפני בית משפט זה (ע"פ 7921/11). בהחלטה מתאריך 26.02.2013 (בהרכב של חברי: השופטים ס' ג'ובראן, א' שהםוהח"מ) ניתנה התייחסות להמצאתם של חומרי חקירה חדשים לידי הסנגוריה לאחר חתימת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ולהתפתחויות שונות הקשורות בעדותו של עד המדינה בפרשה. בהתאם, נקבע בהחלטה הנ"ל כדלקמן:

"נוכח החומר החדש שהומצא לסנגוריה, ובהסכמת הצדדים, התיק יוחזר להשלמה לבית המשפט המחוזי, על מנת שתיבדקנה השלכותיו, אם בכלל, על פסק הדין (הכרעת הדין וגזר הדין) בהקשר לסוגיות הבאות:

א.    חלוקת ההכנסות בין פרץ לבין עד המדינה.

ב.    הודעותיו המאוחרות של עד המדינה, לגביהן נטען כי במסגרתן עד המדינה מסר גרסה חדשה, על פיה הוא לא העיד אמת בנקודות מסוימות במשפט מושא הערעור, וזייף מסמכים כלשהם.

במסגרת ההשלמה, בית המשפט המחוזי הנכבד יוכל לקבל ראיות נוספות ולהחליט בין היתר על החזרה של עדים שהעידו במשפט לעדות משלימה, והכל לפי שיקול דעתו.

לאחר תום ההליך, בית המשפט יתן פסק דין משלים, והצדדים יוכלו לתקן או להוסיף על טיעוניהם בערעור שלפנינו בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין המשלים.

בהיווסף כל החומר הנ"ל נחליט על אופן המשך שמיעת הערעור".

4.            נוכח ההחלטה הנ"ל, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי הנכבד, אשר קבע אותו לדיון בתאריך 06.03.2013. נוכח בקשתם של באי-כחו הנוכחיים של המערער (אשר לא ייצגו אותו בהליך שקדם לפסק הדין, מושא הערעור, אך מייצגים אותו פה ובערעור) - נדחה הדיון לתאריך 13.03.2013. גם הפעם שבו באי-כח המערער הנ"ל וביקשו את דחיית הדיון, וזה נדחה בשנית, הפעם לתאריך 20.03.2013. בתאריך 17.03.2013 הגישו באי-כוחו האמורים של המערער בקשה נוספת לדחייתו של הדיון בפעם השלישית. בית המשפט המחוזי הנכבד לא קיבל את בקשתם, וקיים את הדיון במועד שנקבע. אציין כי המשיבה התנגדה לכל שלוש בקשות הדחייה שהוגשו.

5.            בסופו של הדיון שהתקיים כאמור בתאריך 20.3.2013 עלתה הבקשה לעיכוב ביצוע, ואולם בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשת המערער להשהות את ביצועו של יתרת עונש המאסר בפועל שהושת עליו עד למתן פסק דין משלים בהתאם להחלטת בית משפט זה מתאריך 26.02.2013, וקבע כדלקמן:

"לעת הזו, לא מצאתי להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר".

מכאן הערעור שבפני.

6.            למען שלמות התמונה אציין כי המערער הגיש גם עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 2235/13) כנגד: פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, משטרת ישראל ועד המדינה, ובגדרה ביקש להורות על ביטולו של ההסכם בין המשיבה לבין עד המדינה. עוד התבקש בג"ץ בגדרי העתירה הנ"ל ליתן צו ביניים, לפיו יושהה ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי הנכבד - וזאת עד להכרעה בעתירה (אשר עודנה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה, ונתבקשה בה תגובה מקדמית מטעם המשיבים).

טענות הצדדים

7.            בנימוקי הערעור שהגיש וכן בדיון שנערך בפני, התמקדו באי-כח המערער בשלוש טענות מרכזיות: